התחשיב הכלכלי

התחשיב הכלכלי שעומד בנספחים לחוקי העזר מחולק בין שטח הקרקע המוחזק בידי הבעלים, לבין השטח הבנוי. התחשיבים נעשים ע"י רואי חשבון ומתבסס על תחשיבים של עלויות ביצוע למ"ר או מטר אורך של התשתית שאמורים בחלק המונה להיות דומים ברוב חלקי הארץ. בחלק המכנה נבדקים שטחי הקרקע לסוגיה (תעשיה, מגורים, מסחר ספורט וכיו"ב) הקיימים בעיר וכן סה"כ שטחי הבניה העקריים הן הבנויים בפועל והן המתוכננים.

רואי החשבון אינם מבחינים במקרים רבים בין כבישים ארציים המבוצעים ע"י המדינה דרך נתיבי ישראל ומוסיפים כבישים אלו לשטח הכבישים שבוצעו ע"י הרשות.
הנתונים הנאספים ע"י רואי החשבון לגבי השתתפות המדינה בביצוע הסלילה אינו מושלם, ולכן ההשתתפות אינה מקוזזת
רואי החשבון שאינם מבצעים קומפילציה של כל התכניות הקיימות בעת ביצוע התחשיב לוקחים במקום זאת מטבלאות השטחים בתב"ע את כל השטחים המוגדרים כדרכים וסוכמים אותם זה לזה. דבר זה הינו שגיאה מאחר וכל דרך מופיעה במצטבר במספר רב של תכניות (קיים ומתוכנן)ולכן נוצר מצב אבסורדי לעיתים כאילו שטח הכבישים מהווה כ50-60% משטח העיר. בעוד באופן מעשי על כל קמ"ר של שטח בנוי אמורים הכבישים להוות רק כ8-11% . (בכל קמ"ר בממוצע 11,000 מ"ר של כבישים ברוחב נטו ללא מדרכות כ9 מ"ר דהיינו 99,000 מ"ר שהם כ10% מהשטח).
גם במכנה קשה עד בלתי אפשרי לחשב את שטחי הבניה בעיקר כאשר חלק מהשטחים המחושבים לפי חוק התכנון והבניה אינם כוללים את סך כל השטחים המוקמים, ואילו בניסוח חוק העזר כתוב כי כל מ"ר בנוי צריך לשלם.